פרומון הוא מחלקה של חומרים כימיים המופרשים על ידי אורגניזמים שניתן לחוש על ידי פרטים אחרים מאותו מין דרך איברי חישה כגון ריח או אנטנות, המעוררים תגובות התנהגותיות או פיזיולוגיות ספציפיות. המונח, שהוצע לראשונה ב-1959 על ידי המדען הגרמני פיטר קרלסון והחוקר השוויצרי מרטין לושר, נובע מהמילים היווניות "pherein" (לשאת) ו"הורמון" (לעורר), כלומר "חומר הנושא גירוי".
פרומון נמצא באופן נרחב בחרקים, יונקים ואפילו צמחים, וממלא תפקיד חיוני בטבע. לדוגמה, דבורים משחררות פרומונים כדי לסמן מקורות מזון, המנחות דבורים עובדים לאסוף ביעילות צוף; נמלים משתמשות בפרומונים כדי להשאיר "שבילים כימיים" לאורך המסלולים שלהן, מה שמבטיח שיתוף מזון. עבור מינים רבים, פרומונים הם מתווכים מרכזיים של התנהגות רבייה. נקבות עש משחררות פרומונים מיניים שיכולים למשוך זכרים ממרחק של קילומטרים, בעוד שסימון שתן אצל חלק מהיונקים מעביר אותות בעלות טריטוריאלית וחיזור.
למרות שחקר הפרומונים האנושי החל מאוחר יחסית, ניסויים אחרונים מצביעים על כך שגם בני אדם עשויים להיות מושפעים מהם. מחקרים הראו כי תרכובות מסוימות בזיעה אנושית, כמו אנדרוסטנדיון, יכולות לשנות בעדינות את הרגשות ואת המשיכה הנתפסת של אנשים מהמין השני, במיוחד ברמה התת-מודעת. עם זאת, בניגוד לחרקים, ההתנהגות החברתית האנושית נשענת יותר על שפה ותרבות, מה שהופך את תפקידם של הפרומונים למצומצם יחסית ועדיין לא מובן במלואו.
גילוי הפרומונים לא רק העמיק את הבנתנו במנגנוני תקשורת ביולוגיים אלא גם סיפק השראה ליישומים בחקלאות, ברפואה ובתחומים אחרים. לדוגמה, סינתזה של פרומונים מין מזיקים כדי לשבש את ההזדווגות עשוי להפחית את השימוש בחומרי הדברה. הפיתוח של מווסת מצב רוח או עזרים חברתיים המבוססים על עקרונות פרומונים נמצא גם הוא בבדיקה.
כשליחים כימיים שקטים, פרומונים חושפים אסטרטגיות הסתגלות גאוניות בהתפתחות החיים. למרות שההבנה האנושית נותרה מוגבלת, המחקר בתחום זה ממשיך להרחיב את גבולות ההבנה שלנו את הטבע ואת עצמנו.
